חשיש בארץ ישראל של התקופה העות'מאנית

חשיש בארץ ישראל של התקופה העות'מאנית

חשיש בארץ ישראל של התקופה העות'מאנית

כיצד הגיע החשיש לאזור ארץ ישראל, איך תושבי המקום נהגו לעשן באותם הימים ומה היה הכינוי של הבדואים ל’פארש’ שערבבו עם החשיש? ההיסטוריון יובל מלחי בשיחה על סצנת הקנאביס שפרחה בציון תחת שלטון האימפריה העות’מאנית.

אם תשאלו את יובל מלחי, הוא יגדיר את עצמו כ’היסטוריון ציבורי’: “זה תחום חדש יחסית,” הוא אומר. “היסטוריונים עוסקים בדרך כלל במחקרים נקודתיים, מרצים באוניברסיטה… אני עובד עם קהלים מאוד רחבים.”

מלחי, בעל תואר שני בהיסטוריה ויחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ‘סירקיוז’ בניו-יורק, ארה”ב, בהחלט מצליח בשנים האחרונות להגיע ל”קהלים מאוד רחבים” כדבריו. מלבד הרצאות בנושא היסטוריה וטכנולוגיה שהוא מעביר בארגונים שונים, מלחי משתתף בתכניות טלוויזיה ורדיו רבות, בהן הוא משתף את הצופים והמאזינים באנקדוטות היסטוריות מרתקות.

הפודקאסט המפורסם שלו “קטעים בהיסטוריה” (בו ניתן למצוא בין היתר פרקים כגון “קפה, חשיש ופיראטים“) נחשב לאחד הפודקאסטים הראשונים שיצאו לאור בשפה העברית ובין המואזנים ביותר בפורטל השידורים האינטרנטיים הישראלי “iCast”.

בשיחה עם כתב המגזין מספר מלחי אודות מנהגי המסחר והצריכה של הקנאביס והחשיש בארץ ישראל העות’מאנית, בשנים 1516-1917.

אז תשתה קפה טורקי

“כמעט כל הכתבות שעוסקות בחשיש מדברות על ‘נגע הסמים’, שזה די מצחיק כי חשיש היה מאוד פופולרי בארץ ישראל עד לא מזמן,” אומר מלחי בפתח הדברים. “כמו שבאירופה שותים אלכוהול, כאן המוסלמים לא יכולים, אז מצאו דרכים אחרות.”

חומות ירושלים בתקופת האימפריה העות’מאנית

מלחי מספר כי בשנים הראשונות לכיבוש העות’מאני זכתה ארץ ישראל לתקופת פריחה שהביאה עימה שגשוג כלכלי ומנהגים חדשים: “לאחר כיבוש הארץ על ידי העות’מאנים, הייתה תקופה נהדרת כאן למשך כמה עשרות שנים. הכסף זרם, ירושלים עברה שיפוץ, הגיעו כל מיני אנשים לארץ מחו”ל ואיתם מנהגים חדשים.”

“עד מהרה הגיע לארץ גם מנהג שתיית הקפה. אנשים התלהבו מהמשקה החדש ותוך זמן קצר מוסלמים רבים עברו לשבת ולהיפגש בבתי קפה שנפתחו בארץ, במקום במסגדים. חכמי הדת, מוסלמים בעיקר אבל גם יהודים, ניסו להוציא צווים על מנת לסגור את בתי הקפה. בהתחלה הם הצליחו אבל לא לקח זמן רב עד שבתי הקפה גברו על המסגד והם צצו בכל פינה. אנשים נהגו לשתות 2-3 כוסות קפה ביום. בתי קפה נבנו עד מהרה סמוך למקורות מים, ובמקום נשתלו גפנים שהצלו על השותים.”

הבה נרגילה

מלחי ממשיך בתיאור התמורות שעברה תרבות הפנאי בארץ ישראל של אותם ימים: “בתי הקפה היו התשובה המזרח תיכונית לפאבים של אירופה. הגיעו אליהם בני כל הדתות, נגנים שנשכרו על ידי בעל בית הקפה הנעימו את זמנם ותרבות הקפה המשיכה להתפתח. עד מהרה נלוותה לתרבות הקפה גם פעולה נוספת, עישון. בבתי הקפה החזיקו נרגילות ונהוג היה לעשן לפני שתיית הקפה. המשרת הביא נרגילה מבלי שהתבקש ונוסעים העידו שבבתי הקפה תמיד יש נרגילות מוכנות לשימוש.”

“גם נשים נהגו לעשן,” הוא אומר. “בעיקר בקרב הבדואים. רבים מהם, למרות שידעו שיש נזק בעישון, לא הצליחו להיגמל. עד מהרה הטבק קיבל כינוי מאיטלקית, דיל דמוניו, ‘עשב השד’. יהודים נהגו באותם ימים לשאול שאלות הלכתיות רבות הקשורות לטבק, הם אפשר להריחו ביום השבת, בבית הכסא, מה לגבי טבק המושרה ביין של גויים וכדומה.”

קופישופס זו המצאה של העות’מאנים

“עולי רגל שהגיעו לארץ העידו כי כל אדם שנוסע בדרכים חייב שיהיה עימו ציוד לשתיית קפה וערכת עישון. עישון הטבק בתוספת חשיש הפך להיות חלק מההווי החברתי של בית הקפה. באותם ימים נהגו להוסיף את החשיש לקפה או עישנו אותו דרך נרגילה. השם נרגילה מקורו בסנסקריט נראיל נרכילה, שפירושו אגוז קוקוס.”

“נוסעים העידו שבבתי הקפה תמיד יש נרגילות מוכנות לשימוש” בית קפה בתקופה העות’מאנית

עוד מספר מלחי על נוסעים שהגיעו ארצה באותה תקופה וסיפרו כי “בני המזרח מבלים ימים על גבי ימים בישיבה מזרחית, מבלי לזוז כמעט בכלל ועד מהרה החשיש הפך להיות לחלק מהאנשים מקור הנאה אותו נהגו לעשן בערב אחרי יום העבודה, אך ניתן היה למצוא אנשים מעשנים גם במשך שעות היום, כפי שניתן היה למצוא שיכורים ברחובות אירופה.”

קנאביס כחול לבן

חלק ניכר מהחשיש בארץ ישראל של אותם ימים הגיע מארצות ערב הסמוכות, אולם לדבריו של מלחי גם בישראל עצמה היו לא מעט מגדלי קנאביס. “נוסעים שביקרו בארץ במאה ה-18 סיפרו כי מגדלים את צמח הקנאביס בהרבה מאוד מקומות, כולל ביפו שם מכינים ממנו חומר מרדים המזכיר את האופיום.”

מלחי ממשיך בתיאור “מסיבות החשיש” המשותפות של יהודים וערבים אשר נערכו בארץ באותה תקופה, עד הרגע שבו הבריטים כבשו את האזור, הוציאו את החשיש מהחוק והרסו את החגיגה: “אנחנו מוצאים אזכורים על מסיבות חברתיות, גם של המעמד הגבוה וגם של הנמוך, בהן נהגו לצרוך חשיש כחלק מההווי החברתי. במסיבות הללו שהתקיימו עד סוף מלחמת העולם הראשונה, השתתפו יהודים וערבים בצוותא. לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסילקו את הטורקים מהמזרח התיכון, הם החלו להטיל איסורים על גידולו וצריכתו של צמח הקנאביס.”

ביפו נהגו יהודים וערבים לעשן חשיש בצוותא. נמל יפו בתקופה העות’מאנית

“בשנות ה-30 של המאה הקודמת יהודים שעברו להתגורר בתל אביב עדיין נהגו להגיע ליפו כדי לבלות בבתי הקפה הערביים ולעשן חשיש,” הוא אומר. “אך לאחר כיבוש הגדה המערבית, יהודה ושומרון, החל החשיש שהיה נפוץ בקרב הערבים לזלוג גם לישראל והווי עישון החשיש הפך להיות שוב נפוץ.”

“ואז המרצה שלי הדליק ג’וינט”

לסיום, בתור מומחה להיסטוריה וברקע של סוגיית הקנאביס, ביקשנו לשמוע את דעתו של מלחי על מה שמכונה ‘המלחמה בסמים’: “אני חושב שכל הנושא הוא שטותי מאוד,” אמר. “אספר לך סיפור אישי. בגיל 14 המשפחה שלי ירדה לארצות הברית. למדתי שם בתיכון וכל הזמן דיברו איתנו על סמים, חשיש, הרואין, פטריות הזיה. לא עשו הפרדה ביניהם. במשך כמה שנים טובות עברתי שטיפת מוח שכל סם הוא מסוכן כמעט באותה מידה, יכול לגרום להזיות פסיכיאטריות וכו’. לא נגעתי, יותר נכון לא העזתי לגעת וכל מי שנגע היה בעיני פסול.”

“כשהגעתי לאוניברסיטה ישבנו עם מרצה לפילוסופיה יום אחד ותוך כדי שיחה הוא הוציא ג’וינט, עישן והעביר אותה הלאה. הייתי בהלם. כבר למחרת יחד עם עוד חבר הלכנו לספרייה ויום שלם קראנו על הנושא, מה זה עושה, מה אומרים מחקרים על מריחואנה ודי היינו בהלם שכל המחקרים כמעט לא סיפרו את אותו סיפור ששמענו בבית הספר. היינו מבולבלים ואחרי כמה זמן, כמעט כמו כולם, התחלנו לעשן.”

“היום המידע זמין והגיע הזמן שנפסיק לפחד ולהפחיד” יובל מלחי בשידור פודקאסט

“בארצות הברית תרבות עישון המריחואנה מאוד נפוצה ובאוניברסיטה כמעט כולם מעשנים. לא רק זה, גם מגדלים שם יערות בחלק מהאחוות. אני יכול להגיד לך שמחוויה אישית אלכוהול הביא הרבה מאוד אנשים להתפרצויות אלימות, כמעט תמיד היו מכות סביב הבארים. עם מריחואנה זה היה הפוך לגמרי, אנשים היו רגועים, חייכו, צחקו, אלימות היתה הדבר הכי רחוק מהם. אם זה היה חוקי בארץ, היו הרבה יותר אנשים שמחים ורגועים מאשר היום.”

לדברי ההיסטוריון יש צורך לחנך את הנוער על הסכנות הטמונות בצריכת סמים שונים, מבלי ליפול להפחדות והשמצות מיותרות: “מצחיק כמה מיליארדים שפכו בארצות הברית על ‘המלחמה בסמים’, מבלי לעשות הפרדה. יש סמים קשים ומסוכנים כמו הרואין ויש את צמח הקנאביס. אלה שני דברים שונים מאוד האחד מהשני. קנאביס יותר קרוב לקפאין וכנראה פחות מסוכן או מזיק מאלכוהול. העולם התחיל להבין את זה בשנים האחרונות. לא פלא שחברות אלכוהול ותרופות הן המתנגדות הגדולות ביותר בארצות הברית ללגליזציה. הן פוחדות מאוד ממתחרה טבעי שכל אחד יכול לגדל בבית.”

“היום המידע זמין והגיע הזמן שנפסיק לפחד ולהפחיד,” סיכם. “צריך להסביר לנוער מה ההבדל בין הדברים וגם להסביר להם שבגיל צעיר סמים מכל סוג יכולים לגרום לנזק ארוך טווח ובלתי הפיך. כמו שאומר השף בסאות’פארק: לכל דבר יש זמן ומקום, וקוראים לזה ‘קולג’, אז סבלנות.”

ראו גם:
השאכטות בכלא המנדט הבריטי
היום בו יצא החשיש מהחוק בישראל

תמכו בפעילות | הפורום | הזנים | המדריכים | המילון

http://ad.420.co.il/?wpproadszoneid=40

נצפים עכשיו

אוהבים קנאביס? הרשמו:

המשך קריאה: http://www.xn--4dbcyzi5a.com/2017/08/%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%aa/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s